אופטימיות

מנסה להסביר לעצמי למה המילה אופטימיות נוחתת עלי בבוקרו של יום ראשון. אחרי שכבר משהו כמו 4 ימים אנחנו חווים טלטלה מטורפת של אלימות וחוסר ודאות. אם זה בדרך לאילת, טילים וכל מיני מתכות מונחתות על תושבי הדרום. אוהלים נטועים ברחבי הארץ.

ובקטן יותר, אנשים שאני פוגשת ופונים אלי לייעוץ מתוך מקומות של בלבול והרגשה של עד כאן ומכאן מה אחד גדול? והצורך והכמיהה ההולכים וגדלים ליצור קשר עם אהובים שעברו לצד השני, ומוצאת עצמי מקשרת ומחברת גם ללא הזמנה...רוצה לספר לכם אחת החוויות:

הגעתי לחנות מסוימת ופגשתי אישה מדהימה, יוצאת דופן כל כולה נתונה לנתינה. היה חיבור מיידי ביננו בעיקר לאחר שסיפרתי לה מה אני עושה בין היתר...תקשור עם נשמות. כל הזמן ליוותה אותי ההרגשה שסובב סביבה אבל. ולא שיתפתי אותה בדבר.

עברו להם 3 שבועות ומצאתי עצמי שוב באותה חנות. זהו יום האהבה, ט"ו באב, שוב החיבור הזה, שמרגיש כמו קרבה לידיעה משותפת ואני מרגישה חזק מאוד שהיא איבדה ילד.

דיסקסנו לנו על דא והא...לא אמרתי כלום....לא בעניין הזה.

חזרתי הביתה ומשהו כמו חצי שעה אחרי...אני "שומעת" - "תתקשרי לאמא", "תתקשרי לאמא שלי"...הבנתי מי זה, "הסברתי" שאני לא יכולה ליפול עליה ככה בטלפון, אמר: "תתקשרי לאמא", "זה יום האהבה".

התקשרתי לחברה יקרה, מתקשרת בעצמה שאומרת לי: "את צריכה להתקשר, את שליחה".

ישבתי ובהיתי במספר שמופיע על כרטיס הביקור של החנות, כמעט שעה, פשוט בהיתי, והלב דופק מהר וחושבת מאיפה אני מביאה את האומץ להתקשר, אבל מבינה שאין לי כל כך ברירה....ומחייכת....ומחייגת.

היא עונה לי מתוך המולה של אנשים ומיד מזהה את קולי...וזהו תוכן השיחה (מהזכרון  המתרגש שלי):

- אני: "אני מצטערת ליפול עלייך ככה, בדרך כלל אני לא עושה דברים כאלה, אבל התבקשתי למסור לך ד"ש מהבן שלך, הקטן". (ואני כולי רועדת)

- היא: שקט של שניה ו- "אני לא מאמינה, את מדהימה, מה? אני לא מאמינה, מאיפה את יודעת?"...

- אני: "את בסדר? בבקשה תנשמי עמוק, הרגשתי שאוכל לומר לך את זה עכשיו, כי את בעניין..." (נופלת לי הבטן, אפילו קצת מזיעה)

- היא: "אני בסדר, מתרגשת. היה לי בן, שנפטר בגיל צעיר אחרי מחלה קשה...ואני כל הזמן רוצה לדעת אם הוא בסדר..."

- אני: (מרגישה שהוא איתי) "הוא מוסר שהוא שלם, הוא שלם. שהיום יום האהבה. הוא מבקש שאגיע אליכם הביתה לדבר עם כולכם".

- היא: "אז איך עושים את זה, אני רוצה שגם אבא שלו ואחיות שלו יהיו"

- אני: "אנחנו נדבר ונקבע".

***מסתבר לי בשיחה איתה שהוא אמר הבית שלכם, כי הם עברו לבית אחר לאחר מותו.***

מחר אני נפגשת עם משפחה מופלאה, שנפרדה מבן ואח. אינני יודעת מה יהיה וגם לא ממש מתכננת, איך אפשר לתכנן?...ההרגשה להיבחר להעביר מסר כזה היא מעבר להתרגשות, היא יותר הרגשה של ענווה והודיה.

מבטיחה לספר איך היה.

אופטימיות?...אולי זו צורה של הסתכלות?.

א' - ב' - ג'

אם במילים חדשות לשירים ידועים עסקינן, אז זה מה שיוצא לי עכשיו (אין צורך לנסות לשיר): "א' - אוגוסט, ב' - זה בית עם מזגן, ג' - זה הגב שהתקלקל לי כשפרץ לו דיסק ומשאיר אותי בבית..., ד' - דביק מהלחות, ה' - הצילו, מתי חורף?,  ו' - ודלי"ם?, ז' - זמן לחשוב, ח' - חחחחם!, ט' - טבילה בבריכה, י' - יתרת החופש הגדול, כ' - כמות האנשים שנכנסת בכיכר הבימה/מרמורק, ל' - למה לא מתייחסים לשביתת הרופאים, מ' - אוטוטו צעדת מליון, נ' - נשימה עמוקה, ס' - ספר תהילים לימים חמים, ע' - עם רוצה צדק חברתי!, פ' - פתאום קם אדם בבוקר הוא מרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת..., צ' - צריך להיות נוכחים עכשיו, ק' - קילו שזיף, ראיתם כמה עולה???! .-18 ש"ח! (לא קונה), ר' - רציתי רק לכתוב א-ב-ג.., ש' - שיתוף, ת' - ת'רגישו את הרטט שקורה עכשיו, מרגישים?! תודה אלוהי/יקום יקר שאני חיה בתקופה הזו!


זה היום ה-12 לפ"ד (פריצת דיסק) שלי, בווליום הכאבים הקשים, הסקאלה מתחילה לזוז לכיוון הלמטה שלה, עכשיו מתחילות גם התהיות וההתפלספויות העצמיות והעצמוניות, למה? מה זה בא להראות? מה אקח מהימים האלה כשאחזור לעצמי? מה אני עושה כעת כדי להתקדם?........מורפיום זה אחלה.......


משפט שמצאתי עכשיו על חודש אב, ראש חודשו שחל היום:
"...ראש חודש אב והעבודה הפנימית. בחודש אב צריך לדעת את מה להחריב כי הוא כבר לא משרת את המשך הדרך. איך נדע? כל מה שמחולל תחושה של חוסר אונים וחסר ערך עצמי....התיקון של חודש אב תלוי ביכולת ההקשבה פנימה. מבחוץ באות כל מיני עצות רעות שמספרות לי עד כמה אני חלש וחסר אונים ("עצות המרגלים"), אבל מבפנים עולים קולות אחרים, המספרים על האנרגיה העצומה הטמונה וגנוזה בתוכי. בתוכך."


שנהיה טובים לעצמנו.