לפני כך וכך שנים, הייתי מאזינה אדוקה של רשת ג', לתוכניתו של אהרון פררה. בכל בוקר היה אהרון מברך במה שקראתי לו "הברכה של אותו יום...", (דוגמא: יום שלישי פעמיים כי טוב...) וליום שני היה אומר: "בוקר טוב, יום שני שאין שני לו!"
אז בכל יום שני, אני נזכרת במשפט, יום שני שאין שני לו.
ראיתי אתמול עוד אחד מפרקי "הלוחש לכלבים", סיזר מילאן, אלוף האלופים בהאזנה לרחשי כלב. אני רואה המון רוח בעשייה שלו, איך אפשר שלא, הבן-אדם בלחישות ורחישות עם נשמות החיות ונעזר באנרגיה שעוטפת אותו לתקשר איתן.
היה שם משפט שאמר: "הכלב חי את הרגע, מה שקורה באותו הרגע שהוא קולט, את זה הוא חי. האדם חי במחשבות לרגע הבא..."
זה נכון שחשוב לתכנן, או לפחות לפעמים לתכנן צעדינו לקראת הצעד הבא שלנו בחיים. אני תוהה אם אנחנו לא מרחיקי לכת במחשבות. ולא מדברת עכשיו על חלומות, מאוויים, רחשי לב ותקוות. אלא...הנה קפצה לה דוגמא:
...אני עומדת בתחנת האוטובוס, מתכננת את הנסיעה, מחכה (די בקוצר רוח) לראות את האוטובוס עושה את הסיבוב לכיוון הרחוב שלי. השמש, הרעש של המכוניות, המחשבות עפות...
שניה, לעצור, לנשום רגע עמוק (כולל פיח), להסתכל לקצות האצבעות שלי. קצות האצבעות, לחזור לעצמי, לגוף שלי, לעור שלי, מיקוד "מטורף" רק בי עכשיו. הנה רגע, הנה תפסתי "ר – ג – ע ". הזמן מרגיש לחלקיק שניה כמו מאיט או אפילו עוצר לחלקיק עוד יותר קטן מלכת. אני מרגישה שחטפתי תנומה...נרדמה לי התודעה לסביבה לטיפ-טיפונת...חייתי רגע עם עצמי שוב.
המודעות לסביבה נשמרה, היכולת לשמוע ולראות מה קורה סביבי היה שם לגמרי. ועם כל זה, מרגישה שכיילתי את עצמי, איזנתי!
גם סיזר מציין המוווווון את נושא האיזון, ואם חושבים על זה (אפילו לא עמוק מידי) הרי איזון היא מילת מפתח בדורינו, לא?!
כותרת הפוסט פ"ד, אני צוחקת עדיין על שהחלטתי לקרוא לפוסט היום פ"ד. יש לי המון רצון לפרוץ דרך, לעצמי, לתודעה הרוחנית שבי, למודעות שלי לאנשים ולרחשי ליבם ובכלל צמד המילים פריצת דרך הולכות איתי לפחות מחודש אפריל...
אז אני מוצאת את עצמי אתמול, במיון, באיכילוב...אחרי CT, עם אבחנה של פריצת דיסק.
פ"ד, אני אומרת בליבי, מסתכלת לשמיים ואומרת: התכוונתי לפריצת דרך...לא פריצת דיסק....אופס.
בריאות חזקה ושלמה
ושנהיה טובים לעצמנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה